עולה עולה – טליה מטיילת בין עליות ושירים

ברוכים הבאים לבלוג שלי – טליה מטיילת.

מי אני ? שיר ישראלי ! שילוב של שירים וטיולים , עליה וקליטה, אהבה לטבע ולארץ , היסטוריה ושורשים , הדרכה ושמחה, סיפור סיפורים וכתיבה.

מוזמנים להצטרף אליי ולטייל יחד איתי בין סיפורים ושירים ונתחיל בסיפור חיי.

עולה עולה – שירים ועליות לארץ דרך סיפור חיי 

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ריתקו אותי העולים לארץ. אני כולי  צברית – בת לאמא שנולדה בארץ ואבא שעלה לארץ בגיל 12 מרומניה, גדלתי כצברית ושפת האם שלי היא עברית. אז למה אתם שואלים? כנראה בגלל שסבי וסבתי עלו לארץ אחרי השואה מהונגריה והערצתי אותם על כך, תמיד הסתקרנתי ושאלתי את עצמי מה אני הייתי עושה אם הייתי צריכה לעזוב הכל ולעבור לארץ אחרת? ולא סתם ארץ, ארץ יפיפיה אך רוויית מלחמות ומתקפות טילים, ארץ קטנה שיש בה הכל אבל לא קל לגור בה בגלל יוקר המחיה שבה. ארץ עם היסטוריה אדירה ועם שמתעקש עליה ומתאחד בזכותה, אבל גם עסוק בריבים אינסופיים שמקשים על היומיום. לעזוב הכל, להשאיר הכל מאחור ולבוא לכאן! בלי שפה, בלי עבודה מסודרת, בלי לדעת איך זה יהיה ומה יקרה. להגיע בזכות האידיאלים ולהישאר.

מי משוגע מספיק כדי לעשות דבר כזה?

שיר ישראלי-ממחיש את קיבוץ הגלויות.

 

18 מלאו לנערה

וכך קרה שמהרגע שמלאו לי 18 והפכתי לאדם עצמאי ועד היום תמיד יש סביבי עולים חדשים. טיילתי בלמעלה מ-30 מדינות בעולם ובכל מקום חקרתי על הקהילות היהודיות.
היום אני רוצה להציג בפניכם 22 שנים מחיי – ובכל תקופה אדבר על קהילת עולים ממדינות שהשפיעו על חיי במיוחד. וכמובן בגלל שכל דבר אני מקשרת גם למוזיקה ולשירים הישראלים, בחרתי לשלב כאן שירים שמדברים על האהבה לארץ למרות הקשיים.לפני שנתחיל לפרט את מסלול חיי דרך שירים ועליות – מצאתי שיר קצת ישן, אבל רלוונטי גם להיום, שמסביר בצורה משעשעת על החיים של העולים: אני חדש בארץ

המסע לארץ ישראל

השנה הראשונה בה עזבתי את הבית לוותה בהתרגשות רבה, יצאתי אל הלא נודע והתגייסתי לשירות הלאומי בעיירת הפיתוח קרית מלאכי. בימים היינו אחראיות לאסוף מבית הספר ילדים עולים מהקהילה האתיופית, לתת להם ארוחה חמה ולעזור להם בהכנת שיעורי בית. בערבים ובשבתות הפעלנו את תנועת הנוער המקומית. בשנה הזאת ראיתי מקרוב מה כרוך בעליה לארץ שונה. ראיתי ילדים הגדלים בקהילה חמה, אוהבת ותומכת ומצד שני הם אלה שלימדו את המבוגרים לדבר, לקרוא ולכתוב בעברית ובכך תמכו בחזרה בהוריהם. הערצתי את הנחישות של הילדים ללמוד, ללמד ולשמוח בחלקם. על המסע הזה מסופר בשיר – המסע לארץ ישראל.

מילים: חיים אידיסיס לחן: שלמה גרוניך

 

 

הקנגרו קופץ לבקר 

אל הקהילות היהודיות באוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה בצד השני של העולם התוודעתי בגיל 19 לראשונה. נבחרתי להיות מדריכת הכשרה לקבוצה של מתנדבים במשך שנה! חוויה אדירה, טיולים, שמחה, לימודים, מסע שורשים לפולין ועוד. הכרתי את חיי הקיבוץ, קיבוץ עלומים שממוקם ממש קרוב לעזה היה לי לבית והחלום החלוצי התגשם, מה רבה היתה הבהלה כשפרצה האינתיפדההשנייה בשנת 2,000 ורובם ככולם נאלצו לעזוב! אל דאגה – הם חזרו אחר כך לבקר ואני חיכיתי להם כאן וגם טסתי לבקר אותם שם. היום, 22 שנה אחרי אנחנו עדיין בקשר וחלקם אף עלו לארץ! איתם אשיר את השיר: אורחים לקיץ של נעמי שמר

ציפור הנפש-השליחה הנודדת

בגיל 23 בעיצומם של הלימודים באוניברסיטה, טסתי שלוש פעמים כשליחה בשליחויות מיוחדות וקצרות דרך הסוכנות היהודית, שנקראו שליחות "ציפור הנפש". טסנו בזוגות או בקבוצות קטנות, שליחים שידעו גם לנגן או לשיר. הגענו לקהילות יהודיות נידחות בארה"ב ולקהילה הגדולה והלא נידחת בכלל של לונדון, אנגליה, וסיפרנו להם על הארץ. החוויה היתה אדירה והשאירה עליי רושם. הבנתי כמה חשוב לספר על הארץ ולתת תחושה לכל יהודי העולם שאנחנו איתם ולהסביר להם איפה איפה איפה ארץ ישראל…

אח יא ראב – ציפור הנפש עפה לישראל.

רבותי ההיסטוריה חוזרת בקורס נתיב

לנתיב הגעתי בגיל 25 אחרי שכבר עבדתי כמדריכה מוסמכת במוזיאון יד ושם ורציתי גם ללמד על נושאים שמחים ומשמחים ולשלב הדרכת טיולים. כל כך התרגשתי שהתקבלתי להיות מורה לחיילים ממוצא רוסי, רובם לוחמים שכל כך רצו ללמוד על הארץ.כבר סיימתי את לימודי התואר השני שלי בתולדות ישראל, לימדתי אותם על ההיסטוריה שלנו ופעם בשבוע היינו יוצאים לטייל בשטח בהדרכתי על המקומות עליהם למדנו בכיתה. ארחתי אותם בביתי, חגגנו יחד שמחות והערכתי את ההתמדה שלהם, את הרצון להכיר ולדעת, את האהבה האינסופית שלהם לארץ וההקרבה שלהם למען המולדת החדשה. במהלך 7 השנים הטובות האלה, גרתי בירושלים והכרתי עולים חיילים מכל העולם, רובם חיילים בודדים! להם אני מקדישה את השיר:

שיר השיירה-לא ימשיכו בלעדינו

זוהי הרפתקת חיינו-הטיול הגדול

אז דברנו על השיירות של העולים מכל העולם וכדי להכיר קהילות יהודיות אבודות יותר או פחות החלטתי לצאת ולחקור את יבשת אמריקה הדרומית!  לטיול הגדול  שלי יצאתי באיחור קל כבר אחרי התואר השני, בגיל 27 והוא כלל את פרו, בוליביה, צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל. ובהמשך היה גם טיול נוסף בגיל 31 למרכז אמריקה למקסיקו,גואטמלה,קובה. במהלך הטיול הזה למדתי ספרדית ונגלה אליי עולם קסום של קהילות יהודיות חמות, שכל כך אוהבות את הארץ! מגיל קטן הילדים לומדים עברית וגדלים על ערכי הציונות. הנופים, התרבות וכמובן האנשים גרמו לי ללמוד בהשקעה רבה את השפה וגם להתמחות בהדרכת טיולים בספרד. לקהילות דוברות הספרדית בחרתי את השיר "אני שייך" של צמד החמד שאני כל כך אוהבת, אהוד מנור המשורר ונורית הירש המלחינה.

אני שייך-נפש יהודי הומה בי פנימה

שבט אחים ואחיות בתגלית

לאורך כל הדרך המשכתי להדריך וכבר סיימתי את קורס מורי הדרך. נהנתי להכיר את היהודים האמריקאים והקנדיים, הדרכתי כ-25 קבוצות תגלית – מארה"ב ומקנדה. אין ספק שהקהילות היהודיות החזקות ביותר בעולם נמצאות שם, אבל אולי דווקא בגלל זה, אחוזי העלייה משם הם לא גדולים. בכל מקרה שמחתי להיות חלק מפרוייקט כל כך משמעותי כמו תגלית – התקופה הכה קצרה הזו של 10 ימים בלבד, גרמה להם להבין שארץ ישראל היא הבית שלהם ולכאן הם יכולים לבוא בכל עת.

צל ומי באר – מי שבא לפה אחינו

עכשיו התור לאהבה

ואחרי כל הסיפורים הגיע הזמן לקצת רומנטיקה דביקה ולסיפור האישי שלי. בגיל 39 אחרי שנים של שיטוטים בעולם ובארץ והרבה מסעות בעקבות האהבה, הכרתי עוד עולה חדש. אבל לא בסתם יום רגיל – ביום ההולדת שלי. הכרתי את לאונל – עולה חדש מארגנטינה ומוזיקאי ותיק, נגן חליל צד במקצועו, שביום שסיים את האולפן פגש אותי – מורת דרך ונגנית גיטרה חובבת, משוגעת על שירים ושירה ישראלית עם חולשה לשפה הספרדית ולגברים עם מבטא בשפה כזאת רומנטית. והשאר-היסטוריה. כאן בארץ בנינו לנו בית וגם הקמנו את פרוייקט "בארץ אהבתי" להרצאות וסיורים מוזיקליים – כשהוא מנגן ואני מספרת את הסיפורים על הארץ. כמובן שהכי מתבקש להקדיש לו את השיר של אהוד מנור, שנכתב לשלמה יידוב, ששר והלחין אותו וגם הוא עלה לארץ מארגנטינה.

חולם בספרדית – ואוהב לאהוב אותך בעברית בלעדית.

החגיגה רק מתחילה

 ולסיום יש לומר – מעולה לעולה כוחנו עולה! לפני חודש העולה שלי לאונל ואני חגגנו שלוש שנים ביחד והנה סופסוף אמו של לאונל עלתה לארץ וגם אחיו עם משפחתו. לכל אלה שעלו לכאן, אני רוצה לאחל קליטה מהירה וקלילה , לברך את כל העולים האמיצים ולקוות שתשארו איתנו כאן למרות הקשיים! כי "כאן זה בית" ! ולאלה שבדרך, שמתלבטים, שחושבים על זה, שרוצים אבל חוששים , אתכם אני רוצה לחזק ולעודד ובעיקר למסור לכם שאנחנו כאן מחכים לכם ואוהבים אתכם. נסיים באוירה הומוריסטית עם השיר "אין כבר דרך חזרה" ושיהיה לנו עולה עולה – כי אנחנו נשארים בארץ. אין כבר דרך חזרה-אם זה טוב ואם זה רע.

 

הכותבת היא טליה דביר, מורת דרך ומספרת סיפורים ,בעלת M.A בתולדות ישראל , מרצה ומעבירה סיורים מוזיקליים בכל הארץ יחד עם בן זוגה לאונל – עולה חדש מארגנטינה ונגן חליל צד ותיק שאוהב לחלום בעברית.

יחד הם צמד בארץ אהבתי- הזוג שלא מפסיק לשיר .

חגיגה של תוכן וצליל בליווי נגינה חיה.
קישור לאתר:https://musictour.co.il/

להזמנת הרצאות וסיורים מוזיקליים: 054-6352253